זוויות צילום המתאימות לצילום אומנותי

זוויות צילום הן קריטית בהרבה מובנים, כשרוצים להגיע לתוצאה מעניינת. מהי הזווית הטובה ביותר לצילומי פורטרט?  וכיצד למצוא את הזווית הנכונה לצילום אומנותי? כל התשובות בהמשך!

זווית הצילום, היא מההחלטות החשובות העומדות בפניו של צלם, מקצוען או חובב, לצד חשיבה על הקומפוזיציה, חיתוכי התמונה, התאורה, צבעוניות (או בכלל שחור לבן), החדות בצילום, היחסים בין האובייקט לרקע ועוד.

זווית הצילום היא למעשה הכיוון והמרחק שממנו מצלמים אובייקט כלשהו ויש לה השפעה מכרעת על האווירה והאמירה המתבטאות בתמונה.

כאשר מדובר בצילומי פורטרטים מחמיאים, לבוק בת מצווה או לכל ייעוד אחר, צילום מלמעלה יביא להקטנת המצולם ולעיוות הפרופורציות. צילום מזווית נמוכה, לעומת זאת עלול גם כן שלא להחמיא, להבליט סנטר כפול וכדומה.

הזווית המחמיאה ביותר בצילום פורטרטים היא בגובה העיניים, פרונטלית עם נטייה קלה הצידה, בהתאם למבנה הפנים, להבעה הייחודית ולמאפיינים האישיים של המצולם. כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר, חשוב כמובן לבצע תצלומי ניסיון ולצלם פריימים רבים ושונים, כדי שיהיה מתוך מה לסנן.

שימושים בזוויות צילום

נכון שגם "סנפשוט", צילום ספונטני, יכול לצאת חזק ומצוין, אבל כדי להבטיח תוצאה מוצלחת, בעיקר כשמדובר בפורטרטים, יש לתכנן ולביים מראש את הסט, זוויות הצילום, התאורה וכדומה, תוך צפי לשינויים והפתעות של הרגע האחרון, שיכולים לעיתים להוסיף עניין לצילום.

כאשר מדובר בצילום אמנותי, השמיים הם הגבול, גם בנושא זוויות הצילום. כאן אפילו מומלץ לנסות לצלם מזוויות שונות, כדי לשקף נקודות מבט שונות וייחודיות על המציאות.

זווית בגובה העיניים, כלומר כאשר עיני הצלם והמצולם באותו גובה, מתאימה כאמור לצילומי פנים, של בני אדם או בעלי חיים ולוכדת את הפרטים באובייקט בצורה מדויקת.

זווית הצילום הנמוכה, הופכת את האובייקט לגבוה ומרשים ממה שהוא במציאות ולוכדת גם את השמיים, המוסיפים משלהם.

זווית צילום גבוהה (אם מגג או מרחפן), מעל לאובייקטים המצולמים, יכולה, ככל שהיא בגובה רב יותר, ללכוד פרטים רבים יותר, טכניקה המתאימה במיוחד לצילומי נוף ואירועים המוניים.

צילום תקריב או מאקרו, הוא טכניקת צילום המשתמשת בעדשה מיוחדת, כדי לצלם מקרוב אובייקטים קטנים ומשמש חרקים ופרחים, תכשיטים, חפצי חן קטנים ועוד.

עדשה לכל זווית

כאשר מדברים על זווית צילום, אי אפשר שלא לדבר על סוג עדשת המצלמה שבו משתמשים. עדשות המצלמה, נבדלות זו מזו באורך המוקד שלהן. עדשה באורך של 85MM, למשל, היא עדשה ארוכה, שנועדה לצילום מרחוק. מאחר שהיא "מקרבת" את האובייקט למצלמה ו"מפרידה" בין האובייקט שבו מתמקדים לבין הרקע (שנשאר מטושטש), היא מתאימה לצילום פורטרטים.

עדשה קצרה יותר, של 17MM למשל, מתאימה יותר לצילום סביבתי, מאחר שהיא גם רחבה יותר. היא מתאימה לצילום של כל הגוף, פלוס מה שמסביב. בצילום תקריב עם עדשה כזאת, ייווצר מה שנקרא "עיוות חבית", שיכול להיות אולי משעשע, אך לא מעבר.

כיצד למצוא את הזווית הנכונה לצילום אומנותי?

כצלם, אין כמעט סשן של צילום שאני לא שומע את המשפט "הכי חשוב שתצלם אותי בזווית הכי מחמיאה". אם זה בצילומי פורטרט, צילומי תדמית או אפילו צילומי בוק לבת מצווה.  כולם מבינים, הצלמים והמצטלמים, שזווית הצילום היא מאוד חשוב לתמונה אומנותית מוצלחת.  אז איך יודעים בדיוק מה הזווית הנכונה עבור כולם? אנסה לתת כמה טיפים שיעזרו לנצח את האתגר.

סוד זוויות הצילום האומנותיות – על רגל אחת

אפשר לומר שהדבר הכי חשוב בזווית צילום היא קודם כל העדשה. כל עדשה למעשה נועדה למרחק מסויים מהמצטלם. למשל עדשה של 85MM האהובה עלינו לפורטרטים נועדה לצילום מרחוק כי היא למעשה מקרבת את האובייקט אלינו. עדשה 17MM זאת עדשה שאנחנו צריכים לצלם מקרוב, ולמעשה לא נועדה לצלם פורטרט של פנים אלא את כל הגוף – וגם לתפוס את הנוח מסביב. אם ננסה לצלם עם עדשה כזאת רק את הפנים, נאלץ להתקרב מאוד למצולם, ואז הפנים יקבלו עיוות שנקרה "עיוות חבית" או בשפה מקצועית : bowel image distortion  אפשר לומר בקצרה, שחשוב שיש לנו את העדשה הנכונה עבור הזווית הנכונה שרוצים לצלם.

"אל תצלם אותי מלמטה!"

כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה, והאמת די בצדק. אף אחד לא רוצה שיצלמות אותו מלמטה, כי הזווית הזאת גם עלולה לעוות את הפנים, בעיקר בצילומי פורטרט. יש צלמים שאומרים שיש לצלם אנשים "מלאים" מלמעלה, בכדי למנוע את תופעה ה"סנטר הכפול". אישית אני גם נוטה לזה, אבל אין שום דרך לדעת מה הכי מחמיא, עד שלא מתחילים לצלם בפועל. הרבה מאוד מצטלמים לא אוהבים גם צילומים בזווית "פרופיל", כי מי מאיתנו אין לו בעיות עם "גודל האף" או הסנטר. אני יכול לומר שצילומי "פרופיל" מלא הם נדירים ואישית אני מעדיף לצלם "שלושת רבעי פרופיל" ובכך להימנע מאף לא מחמיא או מסנטר כפול.  

החוק היחידי – שאין חוק אחיד לזווית צילום אומנותית מוצלחת..

המזל שלנו כצלמים, שאף פעם לא משעמם לנו. כל מצולם שמגיע לקבל את התמונה המושלמת, הוא אחד יחיד ומיוחד: בעל מבנה פנים ייחודי, הבעות שיחודיות רק לו, עם היתרונות והחסרונות המיוחדים רק לו.  ככל שעובר הזמן והמקצועיות כצלם הולכת וגדלה, אפשר לעשות "הבחנה ראשונית" ולדעת מראש מה כיוון הזווית הכללי שתחמיא למצולם. אבל בכדי לדעת בוודאות מה הכי מחמיא, יש לבצע "טסטים" או "צילום מקדים" שבו למעשה לומדים ביחד עם המצולם מה הזוויות הכי מחמיאות לו, ואיתן אנחנו למעשה מבצעים את סשן הצילום.  

לשתף ולהתייעץ עם המצולם זאת לא בושה.

התחלתם כבר בסשן הצילום ועדיין אתם לא בטוחים איזו זווית המצולם הכי יאהב? אפשר להראות את התמונות על המסך ולשאול מה הכי נראה יפה, מה פחות נראה טוב וגם למה. יש מצולמים שלא אוהבים פרט מסויים בפנים/בגוף שלהם, ולא מעוניינים להדגיש אותו (בצדק או שלא בצדק..).  זה הכל עניין של טעם חשוב לזכור, ואם הצלם קולע לטעם של המצטלם, למעשה הוא ביצע את עבודתו באופן הטוב ביותר.  

איזה אפקט כל זווית צילום נותנת:

בגדול, אפשר לסכם את זוויות הצילום הנפוצות ל-3 אפשרויות: זוית גבוהה, זווית נמוכה וזווית בגובה העיניים. לגבי פורטרטים, זווית גבוהה היא הכי טובה בכדי להפוך את הפורטרטים למושכים יותר את העין.צילום שהוא מגובה העיניים מחמיא לפנים של המצולם של ויש לו  אפקט של הרזיה.  זווית צילום נמוכה גורמת לגוף ולרגליים להראות גדולים, והפנים קטנות וחדות, וזווית צילום גבוהה גורמת לראש המצולם להראות גדול יחסית ולגוף להראות קטן.
לסיכום, ברגע שלא ממש בטוחים מה הזווית הטובה ביותר, פשוט צריך להתנסות ולצלם הרבה תמונות. אמנם שיטה כזאת תשאיר את הצלם עם הרבה תמונות לסנן, אבל ככל שהנסיון גבוה יותר, כך התמונות יהיו ממוקדות ומחמיאות.